"... פעם אחת בחמישי בשבת בא יהודי לעיר ואמר, שראה את יחיאל המוזג הרוג ביער.געו כל העל בבכייה והביאו אותו לעיר. שלח לנו הרב שלא נתאבל על המת ושלא אומר קדיש עד שיבררו בעדות ברורה אותו ההרוג מי הוא.והבירור קשה היה, לפי שהראש היה חתוך מן הגוף.נשתיירה אמי האלמנה, ולא אלמנה בלבד אלא עגונה שוממה, ואני אפילו קדיש לא הניחו לי לומר.אבל בראד היא עיר של חכמים וסופרים, היו מריצין שאלות ותשובות והעלו היתר עגונה.אלא שלא בא אותו היתר אלא להגדיל תורה ולהאדירה, שבינתיים חלתה אמי מיגון לב ומכאובים..."
מתוך ש"י עגנון, הכנסת כלה, פרק שני
עיגון הוא חגורת הצניעות היהודית, בחסות ההלכה מוגבלת מידי יום חירותן של אלפי נשים יהודיות בארץ ובעולם.
אטימותו של הממסד הרבני כלפי התופעה מאפשרת לה להתקיים.
עיגון אינו גזרה משמיים, אלא עוול מעשה ידי אדם.
חברה המאפשרת לתופעה להתקיים, חוטאת לא רק כלפי העגונות עצמן אלא כלפי ערכי הדמוקרטיה, השוויון וכבוד האדם.
מתוך ש"י עגנון, הכנסת כלה, פרק שני
עיגון הוא חגורת הצניעות היהודית, בחסות ההלכה מוגבלת מידי יום חירותן של אלפי נשים יהודיות בארץ ובעולם.
אטימותו של הממסד הרבני כלפי התופעה מאפשרת לה להתקיים.
עיגון אינו גזרה משמיים, אלא עוול מעשה ידי אדם.
חברה המאפשרת לתופעה להתקיים, חוטאת לא רק כלפי העגונות עצמן אלא כלפי ערכי הדמוקרטיה, השוויון וכבוד האדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה