בעמק יפה בין כרמים ושדות. עומד מגדל בן חמש קומות.
ומי גר במגדל?
בקומה ראשונה, אשה פתיינית , כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב עילוסים קשה לה ללכת.
בקומה השנייה מלכה אם- בנים, כל היום מתחמנת, טווה לה קורים,
כדי שרק היא תמלוך עד 120.
בקומה השלישית שתי נשים צרות, זו על זו כל היום כריות משליכות.
בקומה רביעית עקרה. שמחה וצוהלת, כל לילה רנה וגם מתפללת
ובקומה החמישית אלוהים.
אך לפני שבוע, ארז חפציו ונסע, איש אינו יודע לאן ומדוע.
כתבו דיירות המגדל שלט, תקעו מסמר מעל הדלת וקבעו שלט בקיר:
דירה להשכיר!
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים, אל הבית באים דיירים חדשים.
ראשונה באה נערה בתולה.
לקומה חמישית עולה, קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באות מכל הדירות השכנות, לבושות חגיגי, שואלות שאלות: הנאים החדרים בעיניך? נאים. הנאה המטבח בעיניך? נאה. הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן שבי איתנו הבתולה! לא ,לא אשב.
למה?
אמרה הבתולה: השכנות אנן טובות בעיניי!
איך אשב אני בתולה בת ציונה בבית אחד עם כזו מין זונה?!
כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב עילוסים קשה לה ללכת!
נעלבה הפתיינית, והבתולה הלכה לה.
הלכה הבתולה באה תורה.
חיש קל עולה לקומה אחרונה, קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באות מכל הדירות השכנות, לבושות חגיגי שואלות שאלות: הנאים החדרים בעינייך? נאים, הנאה המטבח בעינייך? נאה. הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן שבי איתנו תורה! לא, לא אשב. למה?! השכנות אינן טובות בעיניי!
איך אשב פה אני, תורה אם מצוות, עם מלכה תחמנית שרוצה רק לשלוט?! הן מזמן כבר לימדה אותי השכינה: חייבים להפריד בין דת- למדינה!
נעלבה המלכה והתורה הלכה לה.
הלכה התורה, בא גבר צעיר. קרא את השלט "דירה להשכיר" ואחרי שקרא את השלט, נתן 20 שכיבות סמיכה ופתח את הדלת.
עומד ומביט בכתלים, בתקרה ובחלונות, מוציא מסרק- כיס ומסדר שיערות.
באות מכל הדירות השכנות, לבושות חגיגי, שואלות שאלות.
הנאים החדרים בעינייך? נאים, הנאה המטבח בעינייך? נאה. הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן שב איתנו! לא, לא אשב.
למה?!
השכנות אינן טובות בעיניי!
אני גבר שווה לכל הדיעות ולא בא לי לגור עם שתי נשים צרות.
כל היום מתווכחות ורבות, במקום לבשל לי משליכות כריות. לא יאה לי ולא נאה לי!
קראו השכנות: לך,לך גברבר! גם לנו לא יאה ולא נאה!
הלך הגבר, באה אם הבנים.
מתנשפת האם וכולה מזיעה, סוחבת בניה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, מסתכלת בדירה בכתלים בתקרה, ילדיה בנתיים מתנדנדים על המנורה.
באות מכל הדירות השכנות, לבושות חגיגי, שואלות שאלות.
הנאים החדרים בעינייך? נאים. הנאה המטבח בעינייך? נאה. אם כן שבי אתנו! לא, לא אשב.
למה?
השכנות אינן טובות בעיניי!
איך אשב אני אם בנים, שלישון הם צריכים, כשהעקרה כל הלילה כולה צהלולים?! עולה קול רינתה עד לב השמיים, היא אומנם חתיכה אך מחרשת אוזניים!
גם ככה בקושי אני מנמנמת, לא צריכה על הראש עקרה מתפללת!
נעלבה העקרה ואם הבנים הלכה לה.
הלכה האם, נותרה שתיקה.
אין איש שישכור בבניין כאן קומה?! ואיך נשלם ארנונה? חשמל? ולהשאיר סתם דירה ריקה זה חבל!
נעצבו השכנות אל ליבן.
אך הנה, באור של בין השמשות, מעטפה לבנה עפה אל השכנות
ובמעטפה, בכתב יד מוכר , גלויה רחוקה מן הניכר:
"שלום לכן שכנותיי האהובות, מצטער שעזבתי בלי לומר להתראות
אך תבינו, אני פטריאך די ותיק
ולגור עם כזה רוב נשי- זה קצת תיק.
נסעתי איביזה, להסיר את העול, לרקוד עד הבוקר, לבנות ארמון- חול
לא התכוונתי אתכן להפקיר, בלי שום דייר לדירה להשכיר
אבל איך שהבנתי שנוצרה בעיה, כינסתי סביבי את גדולי האומה
ישבנו, חשבנו שקלנו המון, והנה בסוף מצאנו פיתרון!
החלטנו כולנו פה אחד כמעט-
להשכיר ת'דירה לתיירים מצרפת!
*כך בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי -שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה