- בשום פנים.
- למה?
- כי אתה אמור להגיד משהו על אימהות, לא עליך.
- אבל זה מה שעולה לי.
- המורים שלך?
- (מהנהן).
- למה שלא תמצא חיבור בין "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" של רחל ל-"מיובשת מיובשת"
של ירמה?
- או.קיי.
- מה עם "תשחט אבא תשחט" של יצחק לאברהם ב"מלכת האמבטיה" מול האורגינל?
- או.קיי.
- ככה אתה גם מכסה יהדות, גם מדבר תאטרון, גם יוצא טיליגנטי.
- רק הם עולים לי.
- תפסיק לאכול כרובית מטוגנת - לא יעלה לך.
- אני נשבעתי שאני מגיע לעלמא אחר. שאני עושה תיקון לחוויה הזאת שאני סוחב
מהגן ומהבי"ס של להיות תמיד בצד.
- איך זה שתדבר עכשיו על המורים שלך יהפוך אותך לאחד מהחבר'ה בדיוק?
- אני צריך להיות אמיתי. לא להתבייש לדבר את עצמי.
- זה מה שיעזור לך לא להרגיש בצד?
- (מהנהן).
- נו? מה עולה לך?
- הפנים של נועה. ושל עמרי.
- זוג יפה.
- השיעור שלהם.
- השפיע עליך.
- אני לא יכול לשכוח את המאבק ביניהם.
- איזה מאבק?
- כל הזמן.
- זה שהם לא הסכימו על הכל לא אומר שהיה מאבק.
- היא נכנסת בו על מה שהוא אומר.
- כל מה שהיא אמרה היה "זאת בדיוק התפיסה הפטריאכלית שאני לחלוטין לא מסכימה איתה".
- זה משפיל. עמרי היה חייב להגיב בהומור כדי לרכך את ההשפלה הפומבית שלו.
- אז עכשיו אתה מגן על עומרי. משפיל אותה פומבית מול כל הכיתה.
- זה מה שאני עושה?
- להגיד לך למה? בגלל שהיא לא השתוללה על ההצגה שלך. ביקשת ממנה ביקורת במייל והיא
ענתה לך כל כך יפה. על מה שהיא אהבה וגם על מה שהיא לא אהבה. מה רצית? שהיא תשקר?
תפסיק להיות ילד קטן שרק רוצה שימחאו כפיים וישתוללו מכל קישקוש שהוא צייר.
ובכלל , מה זה זה קשור לאימהות?
- זה בדיוק מה שאמא שלי עושה.
- אמא שלך היתה מתה להיות עם רבע מהברק והחדות והעומק שיש לנועה.
- זה נכון.
- אז הזדהית עם עמרי והרגשת נזוף?
- (מהנהן).
- יופי. נוגע ללב. כולנו אוהבים אותך. אתה לא בצד.
- כשהיא מדברת הוא מקשיב כולו מוקסם.
- אנחנו מדברים על עמרי או עליך מול אמא שלך?
- כשהיא מדברת... זה באמת כואב לה. זה מגיע ממקום עמוק ופגוע, מתוך איזה תהום אינסופית
שאי אפשר בכלל להתחיל להתחרות בה.
- למה תמיד אמא שלך נדחפת לכל מקום?
- זה לא רק אמא שלי. זה נשים בכלל. החיבור שלהן לבטן... המילים מחוברות להן לבטן. לא משנה
אם זה להט פמיניסטי מוקפד או אנחת עייפות מהנקה וכביסה, מאחורי זה ניצבת זעקת כאב של
דורות נשים מושפלות.
- אנחנו קצת נסחפים.
- כשאני רוצה לדבר, זה תמיד נשמע מרוחק, מנותק. ואם אני מתאמץ להישמע ריגשי זה יוצא
מתבכיין.
- עמרי דוקא מלא כריזמה כשהוא מדבר.
- אני רק יודע להשפיל.
- ולהתבכיין.
- אז אני סותם את הפה. כדי לא לעשות את זה. כדי לצאת גבר. אז הן משתלטות על השיחה. ואני
מוקסם איך הן מובילות את הדברים ויכולות לעבור מנקודה לנקודה. עם הלב הן עושות את
המעברים האלה. זה בגלל שיש להן רחם? זה בגלל שמלמדים אותן להרגיש? זה בגלל שאסור להן
להביע רצון משלהן וכשהן כבר פותחות את הפה יוצא איזה כאב מחוויה מדוכאת שאי אפשר
להישאר אדיש אליה?
- כבר אמרת את זה.
- אני הומו. אני אמור להיות גם עם יכולות ריגשיות, לא?
- החמש דקות שלך עברו.
- או.קיי.
- תגיד לעמרי ונועה שזה אתה. זה לא קשור אליהם.
- או.קיי.
- ותתקשר לאמא שלך. היא היתה חולה. היא אמא שלך.
- או.קיי.
- תקשיב למחיאות כפיים. כולנו אוהבים אותך. אתה לא בצד. הכל בסדר.
- או.קיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה